זה כבר מזמן לא סוד שאי השוויון בין המינים על כוכב הלכת הכחול, טרם הצליח להגיע לאיזון. בכל מה שנוגע לשכר, צבא, קידום בתפקידים בכירים וסגל אקדמאי, מקצועות חופשיים, פתיחת עסקים עצמאיים והיד עוד נטויה, נשים עדיין נשארות מאחור.
חרף העובדה שכל המוסדות שהוזכרו לעיל על- פניו תומכים בשוויון, מעמד האישה הוא נחות בצורה משמעותית. לא מעט ניסיונות של קבוצות פמיניזם עמלות יום וליל בארבעים שנה האחרונות ואולם, נראה כי המילה האליטיסטית 'שוויון', טרם הגיעה למיצוי.
כולנו בקיאות במקרה הבלתי נשכח של אליס מילר, אשר נאבקה למען יפתח צה"ל את שעריו לקורס הטיס הנחשק גם לנשים. ההישג הגיע, התשואות לא איחרו לבוא ונראה כי מאז בחורות צעירות צועדות בתעוזה אל השער מקבל הפנים.
מעניין שתופעת גיוס בנות לצה"ל עד המקרה של אליס מילר, דאג להתייחס למין השני בזלזול שאין בו שום הגיון, ניסיון ואף מחשבה. עוד בתקופה של טרום הקמת המדינה, נשים אמיצות לחמו, שירתו, השיגו והביאו תועלת לא פחותה מזו של הגברים. המקרה המדהים של שרה אהרונסון הוא דוגמא קלאסית לכך; אהרונסון, אשר רגלה במשך שנים ברשת הריגול ניל"י, דאגה להעביר מיגע לסוכנים הבריטים בישראל על הטורקים המאוסים ששלטו ביד קשה באותה תקופה בארץ. באחד מביקוריה ממצרים בישראל, נתפסה שרה על- ידי העות'מנים ועונתה למשך כמה ימים. מעבר לסבל הבלתי נתפס שחוותה אישה זו, אהרונסון ירתה בעצמה לבסוף על- מנת למנוע עינויים נוספים ולמען יישמר המידע שבאמתחתה. נכון שזהו סיפור נדיר בהרואיות שלו ולא בכדי נרשם בספרי ההיסטוריה, אך לא כל המקרים ה"נשיים" זוכים לכבוד שכזה כפי שזכתה לו אהרונסון. דוגמא מפורסמת היא של רוזלינד פרנקלין, אשר עזרה בפענוח מבנה הדי אן איי ביחד עם ווטסון וקירק. מאכזב לגלות שפרנקלין מעולם לא זכתה לפרס נובל על עבודתה (מיותר לציין שהזכרים אכן זכו), אך זאת מתורץ במותה בטרם עת של הביופיזיקאית המוכשרת. אך מה שמקומם בסיפור של השלישייה הזאת היא לא אי הענקת הפרס הנחשק לאישה, כי אם היחס המבזה שאליו אינה זוכה דמות היסטורית זאת. ציונים לשבח, אזכורים, רישומים היסטוריים ועוד, כולם כאחד משמיטים בקלות בוטה ובלתי נסבלת, את שמה של פרנקלין. באקדמיה, אגב, המרצים בחוג לביולוגיה, מדעי הצמח ועוד, זוכים להזכיר את תרומתה האדירה, כמו גם את השמטת שמה של פרנקלין מספרי ההיסטוריה.
אבל לאן כל זה מוביל? האם לאחר מאבקים מפרכים החל משנות השישים ועד היום השגנו משהו? האם אליס מילר ושרה אהרונסון אכן תרמו, במכוון או לא, לחיזוק מעמד האישה בעולם? כמה קל להתייסר, להתלונן ולא לראות את הדברים הטובים, ובכן; כן! מעמד האישה השתפר פלאים בארבעים שנה האחרונות. העובדה ששמה של פרנקלין מהדהד למרות הכל במסדרונות האוניברסיטה, מעידה על שיפור משמעותי שבדבר. ואולם, נותרה מיותמת הבעיה השורשית שבפמיניזם, הרי היא הפנמה בסיסית, עמוקה, תפישתית, של נשים בחברה.
לאחרונה אני מרבה להיתקל בקורסי יזמות עסקית לנשים, איגודים למיניהן לנשות עסקים, קרנות התומכות בעסקים קטנים הנפתחים על- ידי נשים ועוד. כן, כנראה שהדבר מתחיל לחלחל ונשים מגלות כי עצמאות כלכלית, חברתית ומנטאלית היא דבר נפלא, והרי שעסק פרטי מצליח לאגד את כל אלה יחד. כמובן שלא לכולנו חוש עסקי, אך לראשונה, ניתנת ההזדמנות. לצד כל אלה ניצבות מגוון שאלות מטרידות, כגון: איפה תפקיד האימא נכנס בכל הסיפור הזה? מה זה בדיוק עסק קטן, ולמה רק קטן? ועוד כהנה וכהנה. חשוב לזכור את השינוי התפישתי שנעשה לאור המציאות החדשה הזו, מציאות שבה לנשים רבות ניתנת ההזדמנות לעצמאות, להגשמה מקצועית ואישית ולהצלחה.
מצפה דרך ארוכה מאוד עד היום שבו המילה שוויון תצא מן הלקסיקון האוניברסאלי, הישגיהן של נשים רבות ישמרו לדורות ולא יבוטלו כהינף יד והקמת "עסקים גדולים" תהיה פשוטה יותר. לצד כל אלה, כאמור, כיום ניתן להגיד כי השינוי מתחיל לחלחל בקרבנו ואם נמשיך בדרך הזו, הרי שלנשים רבות בעולם מצפה עתיד טוב ונוח יותר.
אני גאה להציג עסק קטן ויחיד מסוגו אשר התגלה לי לפני מס' ימים. מדובר על צמד אמניות אשר פתחו עסק למתנות מקוריות. רינת הנה סופרת ומתרגמת, רויטל מאיירת וקולנוענית. ביחד יצרו הבנות דוגמא מופלאה לעסק מצליח המנוהל על- ידי נשים. ניתן לרכוש מתנות מקוריות שמותאמות באופן אישי לכל לקוח. למשל; קומיקס מאויר בסגנון סוריאליסטי המספר את סיפור היכרותם של זוג; סרט אילם מצחיק שחברים עושים לזוג העומד להתחתן; פואמה מקורית ומרגשת מלווה באיור מיוחד; סיפור ביוגראפי ליומהולדת 80 של סבא ועוד מגוון מתנות מיוחדות במינן.
העבודה המקצועית והאמנותית של השתיים מוכיחה כי פריצת הדרך המקצועית אפשרה גם עצמאות כלכלית וגם מקצועית.
חרף העובדה שכל המוסדות שהוזכרו לעיל על- פניו תומכים בשוויון, מעמד האישה הוא נחות בצורה משמעותית. לא מעט ניסיונות של קבוצות פמיניזם עמלות יום וליל בארבעים שנה האחרונות ואולם, נראה כי המילה האליטיסטית 'שוויון', טרם הגיעה למיצוי.
כולנו בקיאות במקרה הבלתי נשכח של אליס מילר, אשר נאבקה למען יפתח צה"ל את שעריו לקורס הטיס הנחשק גם לנשים. ההישג הגיע, התשואות לא איחרו לבוא ונראה כי מאז בחורות צעירות צועדות בתעוזה אל השער מקבל הפנים.
מעניין שתופעת גיוס בנות לצה"ל עד המקרה של אליס מילר, דאג להתייחס למין השני בזלזול שאין בו שום הגיון, ניסיון ואף מחשבה. עוד בתקופה של טרום הקמת המדינה, נשים אמיצות לחמו, שירתו, השיגו והביאו תועלת לא פחותה מזו של הגברים. המקרה המדהים של שרה אהרונסון הוא דוגמא קלאסית לכך; אהרונסון, אשר רגלה במשך שנים ברשת הריגול ניל"י, דאגה להעביר מיגע לסוכנים הבריטים בישראל על הטורקים המאוסים ששלטו ביד קשה באותה תקופה בארץ. באחד מביקוריה ממצרים בישראל, נתפסה שרה על- ידי העות'מנים ועונתה למשך כמה ימים. מעבר לסבל הבלתי נתפס שחוותה אישה זו, אהרונסון ירתה בעצמה לבסוף על- מנת למנוע עינויים נוספים ולמען יישמר המידע שבאמתחתה. נכון שזהו סיפור נדיר בהרואיות שלו ולא בכדי נרשם בספרי ההיסטוריה, אך לא כל המקרים ה"נשיים" זוכים לכבוד שכזה כפי שזכתה לו אהרונסון. דוגמא מפורסמת היא של רוזלינד פרנקלין, אשר עזרה בפענוח מבנה הדי אן איי ביחד עם ווטסון וקירק. מאכזב לגלות שפרנקלין מעולם לא זכתה לפרס נובל על עבודתה (מיותר לציין שהזכרים אכן זכו), אך זאת מתורץ במותה בטרם עת של הביופיזיקאית המוכשרת. אך מה שמקומם בסיפור של השלישייה הזאת היא לא אי הענקת הפרס הנחשק לאישה, כי אם היחס המבזה שאליו אינה זוכה דמות היסטורית זאת. ציונים לשבח, אזכורים, רישומים היסטוריים ועוד, כולם כאחד משמיטים בקלות בוטה ובלתי נסבלת, את שמה של פרנקלין. באקדמיה, אגב, המרצים בחוג לביולוגיה, מדעי הצמח ועוד, זוכים להזכיר את תרומתה האדירה, כמו גם את השמטת שמה של פרנקלין מספרי ההיסטוריה.
אבל לאן כל זה מוביל? האם לאחר מאבקים מפרכים החל משנות השישים ועד היום השגנו משהו? האם אליס מילר ושרה אהרונסון אכן תרמו, במכוון או לא, לחיזוק מעמד האישה בעולם? כמה קל להתייסר, להתלונן ולא לראות את הדברים הטובים, ובכן; כן! מעמד האישה השתפר פלאים בארבעים שנה האחרונות. העובדה ששמה של פרנקלין מהדהד למרות הכל במסדרונות האוניברסיטה, מעידה על שיפור משמעותי שבדבר. ואולם, נותרה מיותמת הבעיה השורשית שבפמיניזם, הרי היא הפנמה בסיסית, עמוקה, תפישתית, של נשים בחברה.
לאחרונה אני מרבה להיתקל בקורסי יזמות עסקית לנשים, איגודים למיניהן לנשות עסקים, קרנות התומכות בעסקים קטנים הנפתחים על- ידי נשים ועוד. כן, כנראה שהדבר מתחיל לחלחל ונשים מגלות כי עצמאות כלכלית, חברתית ומנטאלית היא דבר נפלא, והרי שעסק פרטי מצליח לאגד את כל אלה יחד. כמובן שלא לכולנו חוש עסקי, אך לראשונה, ניתנת ההזדמנות. לצד כל אלה ניצבות מגוון שאלות מטרידות, כגון: איפה תפקיד האימא נכנס בכל הסיפור הזה? מה זה בדיוק עסק קטן, ולמה רק קטן? ועוד כהנה וכהנה. חשוב לזכור את השינוי התפישתי שנעשה לאור המציאות החדשה הזו, מציאות שבה לנשים רבות ניתנת ההזדמנות לעצמאות, להגשמה מקצועית ואישית ולהצלחה.
מצפה דרך ארוכה מאוד עד היום שבו המילה שוויון תצא מן הלקסיקון האוניברסאלי, הישגיהן של נשים רבות ישמרו לדורות ולא יבוטלו כהינף יד והקמת "עסקים גדולים" תהיה פשוטה יותר. לצד כל אלה, כאמור, כיום ניתן להגיד כי השינוי מתחיל לחלחל בקרבנו ואם נמשיך בדרך הזו, הרי שלנשים רבות בעולם מצפה עתיד טוב ונוח יותר.
אני גאה להציג עסק קטן ויחיד מסוגו אשר התגלה לי לפני מס' ימים. מדובר על צמד אמניות אשר פתחו עסק למתנות מקוריות. רינת הנה סופרת ומתרגמת, רויטל מאיירת וקולנוענית. ביחד יצרו הבנות דוגמא מופלאה לעסק מצליח המנוהל על- ידי נשים. ניתן לרכוש מתנות מקוריות שמותאמות באופן אישי לכל לקוח. למשל; קומיקס מאויר בסגנון סוריאליסטי המספר את סיפור היכרותם של זוג; סרט אילם מצחיק שחברים עושים לזוג העומד להתחתן; פואמה מקורית ומרגשת מלווה באיור מיוחד; סיפור ביוגראפי ליומהולדת 80 של סבא ועוד מגוון מתנות מיוחדות במינן.
העבודה המקצועית והאמנותית של השתיים מוכיחה כי פריצת הדרך המקצועית אפשרה גם עצמאות כלכלית וגם מקצועית.
